שאלות ותשובות

שבץ מוח נגרם על-פי רוב מקריש דם, החוסם את אספקת הדם לאחד מעורקי המוח. חסימת העורק גורמת לירידה באספקת החמצן לאזור, ולאחר מספר שעות נגרם נזק בלתי הפיך.

ישנם סימנים רבים, אולם המשותף לכולם הוא שינוי פתאומי במצב. התסמינים השכיחים הינם: קושי בדיבור, עקימות בפנים, חולשת יד ורגל, הפרעה בראייה, סחרחורת וחוסר יציבות.

חשוב מאוד לא לחכות. בכל חשד לשבץ מוח יש להזעיק מיד את מד"א (101). לא לחכות לבוקר ולא ללכת לרופא המשפחה. כאשר מד"א מגיעים, יש לדרוש שייקחו אתכם לבית חולים המשמש כמרכז שבץ מוח (כדוגמת איכילוב), כדי לקבל טיפול אופטימלי.

בבית החולים החולה יעבור הליך אבחון מזורז, שבו ייקבע אם הוא אכן סובל משבץ ובאיזו דרגת חומרה. בהתאם לכך יינתן טיפול מידי. ישנם שני סוגי טיפולים עיקריים בשבץ מוח כיום: TPA – זוהי תרופה להמסת קרישי דם, שניתנת דרך הווריד. התרופה יכולה להינתן עד 4.5 שעות מתחילת התסמינים. זהו הטיפול הסטנדרטי לשבץ. צנתור – פעולה פולשנית לשליפת הקרישים. מתאימה רק במקרים מסוימים של שבץ קשה, וניתנת לביצוע עד 6 שעות מתחילת התסמינים. סוג הטיפול יקבע בבית החולים על-ידי נוירולוג מומחה לאחר סיום תהליך האבחון.

חד משמעית: אסור להמתין בבית. יעילות כל הטיפולים לשבץ יורדת דרמטית ככל שעובר זמן מתחילת התסמינים. לפיכך ה"נהנים" העיקריים מהטיפול הם אלו שמגיעים מוקדם (בשעתיים הראשונות לאחר תחילת התסמינים).

זמן השיקום תלוי בחומרת השבץ, בהצלחת הטיפול, בקבלה ובגיל המטופל (זמן ההחלמה עולה עם הגיל). בעיקרון, כאשר יש חסר נוירולוגי משמעותי, מדובר בתהליך שעשוי להימשך מספר חודשים. תחילתו של התהליך תתבצע במחלקה שיקומית (כדוגמת בית לוינשטיין, רעות או בית בלב), ותמשיך במסגרת הבית.

שיקום לאחר שבץ הוא תהליך ממושך, כאשר הדגש הוא על תהליך. בדרך יש צמתים ומהמורות רבות, וחשוב לקבל החלטות נכונות לאורך הדרך, כדי למצות את הפוטנציאל השיקומי. עקב כך, ליווי מקצועי הינו מומלץ מאוד, כדי לבחור מקום מתאים, לוודא כי אתם אכן מקבלים את הטיפול האופטימלי מבחינה רפואית ופרה-רפואית, ועבור מתן מענה לבעיות השונות שצצות לאורך הדרך.

למרבה הצער מרבית האנשים שואלים שאלה זו רק לאחר שהשבץ היכה בהם. בשנים האחרונות יש התקדמות עצומה בכל הנוגע למניעת שבץ מוח באמצעים תרופתיים ואחרים, וכיום ביכולתנו למנוע "נתח" נכבד ממקרי השבץ עם טיפול מונע טוב. התאמת הטיפול המניעתי הוא תהליך מורכב הכולל הערכה נוירולוגית יסודית וביצוע מספר בדיקות עזר. בסיומן ניתן להעריך את הסיכוי לשבץ, לקבוע היכן "נקודות התורפה" ולהתאים את הטיפול המניעתי למתן הגנה מקסימלית.